פסק-דין בתיק ת"ק 31095-03-11

1.         התובעת, המתקיימת מקיצבת הבטחת הכנסה, נהגה לרכוש מוצרים בסופרמרקט המנוהל על ידי הנתבעת בעכו.

            בחודש  אפריל 2010 רכשה התובעת מהנתבעת מוצרים בסכום כולל של 2,503.69 ש"ח.

2.         לטענת התובעת, כעולה מכתב התביעה, מכתב התביעה המתוקן ומעדותה בפניי, היא מסרה לנתבעת שיק בטחון ע"ס 2,503.69 ש"ח וסוכם שהיא תשלם לנתבעת את סכום השיק במזומן  ואז יוחזר השיק  לידיה. 

עוד טוענת התובעת, כי לא סוכם מועד לתשלום סכום השיק ונאמר לה שתשלם מתי שיהיה לה כסף.

            עוד טוענת התובעת, כי בחודש 9/10 היא שילמה לנתבעת סך של 1,800 ש"ח במזומן ע"ח  השיק. למרות זאת הציגה הנתבעת  את השיק לפרעון בבנק הנמשך (בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ, סניף עכו) ב- 23/12/10. מאחר ובאותו מועד היה חשבונה  של התובעת בבנק  ביתרת זכות העולה על הסכום  הנקוב בשיק,  כיבד הבנק  את השיק. בעקבות כיבוד השיק ירדה יתרת הזכות בחשבונה  של התובעת וכתוצאה מכך החזיר הבנק שיקים דחויים,  שמסרה התובעת  לאנשים שונים,  שמועד הפרעון שלהם היה 28/12/10, דבר שהביא  בסופו של דבר לכניסת החשבון שלה להגבלה  מכח הוראות  חוק שיקים ללא כיסוי,  התשמ"א - 1981.

            לכן הגישה התובעת את  תביעתה שבפניי, בה היא עותרת לחייב את הנתבעת לשלם לה סך של 1,800 ש"ח אותו גבתה הנתבעת פעמיים (פעם בתשלום מזומן ששילמה התובעת ופעם ע"י פרעון השיק  ב- 23/12/10) וכן פיצוי בגין ההוצאות והנזקים שנגרמו לה, לטענתה,  כתוצאה מההגבלה  שהוטלה על החשבון שלה בבנק, כמפורט בסעיף 11 לכתב התביעה המתוקן.

3.         לטענת הנתבעת, כעולה מכתב ההגנה ומעדותו  של נציג הנתבעת, מר ריזאק אשול (להלן: "מר ריזאק"), השיק שנתנה  התובעת לא היה שיק בטחון אלא שיק דחוי  ליום 21/6/10, לתשלום עבור הקניה. כשבוע  לפני ה- 21/6/10 התקשרה התובעת לנתבעת וביקשה  שלא להפקיד את השיק בחשבון, בשל העדר כיסוי והתחייבה לשלם לנתבעת  את סכום השיק במזומן,  עוד בטרם מועד פרעונו, זאת כפי שנהגה לעשות גם בעבר. הנתבעת נענתה  לבקשת התובעת  ולא הפקידה את השיק, אולם הפעם, בשונה מפעמים קודמות, לא עמדה התובעת בהתחייבותה ולא שילמה את סכום השיק בסמוך למועד הפרעון ורק ב- 23/9/10, למעלה מ- 3 חודשים לאחר תאריך הפרעון הנקוב בשיק  ובעקבות הודעה טלפונית של הנתבעת כי  בכוונתה  להציג את השיק  לפרעון ולנקוט נגד התובעת  בהליכים משפטיים לצורך גביית סכום השיק, שילמה התובעת לנתבעת סך של 1,800 ש"ח ע"ח השיק והתחייבה  לשלם את היתרה,  בסך 706.63 ש"ח, תוך  שבוע ימים. משהתובעת לא עמדה  בהתחייבותה  זו, הודיעה הנתבעת לתובעת, בתחילת חודש  12/10, שבכוונתה להפקיד את השיק בבנק, לפרעון,  ובסופו של דבר, משהתובעת לא באה לשלם את יתרת החוב שלה וכדי שתוקפו  של השיק לא יפוג (תוקפו של שיק פג בחלוף 6 חודשים ממועד הפרעון הנקוב בו), הציגה הנתבעת את השיק לפרעון ב- 23/12/10, מתוך אמונה שהשיק יחולל באי פרעון, בשל העדר כיסוי, ואז תוכל להגיש  את השיק לביצוע בלשכת ההוצל"פ לגביית יתרת החוב.

            עוד נטען ע"י הנתבעת, כי מייד לאחר שהשיק נפרע, היא החזירה לתובעת את הסך של  1,800 ש"ח ושמרה בידיה  את היתרה בסך  703.69 ש"ח.

             לכן מבקשת הנתבעת לדחות את התביעה.

4.         מכתבי הטענות ומהעדויות שהושמעו בפניי, עולה כי המחלוקות בין הצדדים הינן בשאלות העובדתיות הבאות:

            א.         האם השיק ניתן לבטחון, כטענת התובעת או לפרעון, כטענת הנתבעת.

            ב.         האם הנתבעת החזירה  לתובעת סך של 1,800 ש"ח, לאחר שהשיק נפרע.

ג.          האם פרעון השיק  ב- 23/12/10 גרם להחזרת שיקים שנמשכו מחשבונה של התובעת והדבר הביא להגבלת החשבון.

ד.         האם הנתבעת הזהירה את התובעת בחודש 12/10, על כוונתה להציג את השיק לפרעון.

אתייחס להלן לכל אחת מהשאלות שבמחלוקת, לפי סדרן.

5.         האם השיק ניתן כשיק בטחון או לפרעון - עדות התובעת בעניין זה, האמינה עליי,  נתמכת במכתב המופנה לבנק (מוצג ת/1), שניתן לתובעת על ידי הנתבעת ב- 30/12/10, בו מאשרת הנתבעת כי השיק  "הינו שיק בטחון של אחת הלקוחות והשיק הופקד בטעות". אין אני מאמין לטענת מר ריזאק שהמכתב ת/1 ניתן לתובעת כדי לעזור לה משום שחזרו  כל השיקים  בחשבונה  וכי נאמר  לתובעת שעליה לגשת לבעלים של הנתבעת כדי  שיאשר את המכתב ויחתום עליו. ראוי לציין  שמי שהדפיס  את המכתב  והבעלים  לא העידו בעניין זה.  עוד ראוי לציין,  שאילו היה ממש  בטענה  שלצורך  מתן תוקף למכתב  היתה דרושה חתימת הבעלים,  הייתי מצפה שהמכתב לא יימסר לידי.  התובעת בטרם  הוספה  החתימה. גם העובדה  שהשיק לא הופקד  במועד הפרעון תומכת בטענה שמדובר בשיק בטחון.

            אני קובע, איפוא, כי השיק ניתן כשיק בטחון.

6.         האם הנתבעת החזירה  לתובעת 1,800 ש"ח - התובעת העידה כי סכום זה לא הוחזר לה.  אין לי סיבה  שלא להאמין לה.  טענת הנתבעת  כי סכום זה הוחזר לתובעת מתבססת על מסמך מיום 26/12/10, שכותרתו "הוצאת מזומן מקופה" (נספח א' לכתב ההגנה).  כל שמוכיח מסמך זה הוא שמאן דהוא, מעובדי הנתבעת,  משך מהקופה סך של 1,800 ש"ח כדי להחזירו לתובעת, אולם אין בו כדי להוכיח שסכום זה אכן הוחזר לה. אין ספק בעיני שאילו היה סכום זה מוחזר לה, היו מבקשים מהתובעת לחתום על קבלת הסכום.  ראוי גם לציין שהנתבעת לא טרחה לזמן לעדות את  מי שלכאורה החזיר את הכסף לתובעת (אין  חולקין שלא מר ריזאק, העד היחיד מטעם הנתבעת,  החזיר הכסף).

אני קובע, איפוא, כי לא עלה בידי הנתבעת להוכיח שהיא החזירה לתובעת את הסך של 1,800 ש"ח או כל חלק ממנו.